כוחה של התמדה 

אחד העקרונות החשובים ביותר כדי להגיע למטרה שהצבנו לעצמנו, כדי להגשים את עצמנו  או להגשים את החלום שלנו זה להתמיד בדרך. התמדה הינה בין הדברים המרכזיים כדי להגיע להצלחה שאליה אנחנו שואפים להגיע.

בדרך להצלחה נפגוש במכשולים, יהיו  לא מעט ירידות, אבל זה לא צריך להפחיד אותנו או לעצור אותנו. מה שיקבע את מידת ההצלחה שלנו במטרות שאנחנו מציבים לעצמנו היא ההתמדה שלנו בדרך.

אף אחד מהאנשים המצליחים לא הגיע להצלחה שלו בקפיצה אחת. רוב האנשים שהפכו להיות מה שהם היום והגשימו את עצמם עברו דרך ארוכה של עליות וירידות, מכשולים ואתגרים כאשר לאורך כל הדרך הזו ליוותה אותם ההתמדה. הם לעולם לא ויתרו ולא הרימו ידיים באמצע הדרך.

אם קולומבוס לא היה ממשיך הלאה והיה מוותר באמצע הדרך ופשוט היה חוזר אחורה, האם אמריקה הייתה קיימת והייתה יכולה להיות מה שהיא עכשיו?

ואם אדיסון, אחרי 999 ניסיונות כושלים, היה מוותר, היה ממציא את הנורה החשמלית? הוא גם לעולם לא הגדיר את 999 הניסיונות שלו כושלים. אלו היו רק עוד 999 דרכים שבה לא עושים נורה.

"המנצחים לעולם לא מוותרים והמוותרים לעולם לא מנצחים"

 אם כבר הצבנו מטרה ויצאנו לדרך, זה אומר שעשינו חצי דרך. הרבה אנשים רק מדברים ומבזבזים שנים בדיבורים והחלטות בעל פה במקום לקום ולעשות. אז אם כבר עשינו חצי דרך, למה להרים ידיים באמצע הדרך ולוותר?

 כישלון ומכשול זה חלק מהדרך, זה חלק מהמטרה או חלום שאליו אנחנו רוצים להגיע. מכשולים וירידות הם סה"כ אתגרים, אתגרים טובים שמהם אנחנו צומחים וגדלים יותר, לומדים ומתפתחים.

החיים הם כמו רכיבה על האופניים – לפעמים הרכיבה היא קלה (בירידות) ולפעמים היא קשה (בעליות). החוכמה היא לא לפחד מהקשיים בדרך, כל יום לעשות עוד צעד ועוד צעד לעבר המטרה, החלום שלנו – להתמיד בדרך.

התמודדותי עם לקוי השמיעה שלי היתה בעיקר עם הסביבה החיצונית, נאלצתי בילדותי ובבגרותי להלחם על מקומי בחברה השומעת. עצם התמודדות זו והתמדה ללא קץ הגעתי למטרותי וחלומותיי.

לשם המחשה אמנה שני ארועים שחוויתי בחיי:

-  התמודדתי עם חברים שומעים בבי"ס יסודי ותיכון (הייתי לקוי שמיעה היחידי בכל בתי הספר שלמדתי), ילדים מהכיתה שלי היו מציקים לי והיו אלו שהרביצו לי וכל זה בגלל שהרכבתי מכשיר שמיעה. הורי ובמיוחד אבי תמכו בי לאורך כל הדרך, חיזקו את בטחון עצמי שלי ודחפו אותי לא לפחד להחזיר לאותם המציקים וגם לאלו שהרביצו לי. לאחר זמן מה בבית הספר הילדים הכירו אותי שאני לא מוותר ולא נכנע בקלות ובניתי לי הרבה חברים טובים שומעים אשר קיבלו אותי עם נכותי.

-  הייתי פטור משרות צבאי בגלל נכותי בגיל 18. לאורך לכל התקופה הדבר הציק לי מאוד משום לא היתה לי שום אפשרות להתנדב או לתרום לצבא בצורה זו או אחרת, עד שבגיל 24, לאחר "מלחמות" עם הצבא, הסכימו לגייס אותי בהתנדבות לשנת שרות. שירותי צבאי זה שינה את חיי מקצה אל קצה ופתח לי דלתות להצלחה!

המאמר פורסם בבלוג שלי "נגד כל הסיכויים" לינק: http://against-all-odds.co/?p=373

במידה ויש לך הערות או תגובות אשמח לקבל באימייל שלי: morise55@gmail.com

קריאה מהנה,

משה בוטרקליי